כנראה שכן, כי כולנו חיים בסרטים..כל הזמן. פעם ראיתי איך בחורה אחת אמיצה, הפכה סרט אימה לסרט אהבה.
מעשה שהיה כך היה:
בסדנה שאני מנחה ביקשתי מהמשתתפים להתחלק לזוגות.
אחרי שהמשימה הסתיימה, היא ביקשה לשאול את בן הזוג שלה שאלה…. היא סיפרה
שכשביקשתי להתחלק לזוגות, היא עמדה לידו מחכה שיזמין אותה, והוא התעלם ממנה,
הסתכל לכל מקום חוץ מאשר אליה, כאילו מעדיף שיגיע מישהו אחר…. כאילו היא לא מספיק בשבילו.
היא הרגישה בלתי נראית. זה קורה לה לא מעט בחיים והיא לא מבינה מדוע הוא התעלם ממנה? מה מרתיע בה ?
אוווו, התרגשתי ממנה, מהאומץ שלה לספר את כל מה שעבר לה בראש ברגעים אלו,
ומהאומץ שלה לברר ולשאול במקום להשאר עם מחשבות הדחיה. היא רצתה להבין.
הסרט שרץ לה בראש, היה סרט אימה מלא פחדים “הוא לא רוצה להיות אתי, אני לא מספיק טובה בשבילו, הוא לא רואה אותי, אני דוחה, אני לא רצויה.”
במציאות עמד מולה בחור ביישן, קצת מבוגר, שראה בחורה צעירה ויפה, וחשש שאם יציע לה
להיות אתו, היא תדחה אותו. הרי היא עומדת לידו, ולא מציעה לו להיות אתו בזוג.
וכך הם עמדו צפו בסרט שהוקרן אצלם בראש, ובמציאות לא עשו שום צעד להתקרב עד שלא נותרה להם ברירה.
לכולנו יש סרטים בראש, ואנו נוטים לפרש את ההתנהגות של האחר על פי הפחדים שלנו.
תמיד אנחנו השחקן הראשי, בטוחים בפרשנות שלנו, כואבים אותה, כועסים אותה, שוכחים שזה רק סרט!!!
להודות בפני עצמנו שנפגענו, להעיז לשתף ברגשות שלנו בסיטואציה, ולבדוק מה קרה באמת, זו עוצמה, ואומץ, ופעמים רבות זה מאפשר למידה ענקית על עצמנו, ויצירת קרבה עם האחר, שבכלל עסוק בסרט שלו, ולא שותף לדרמות שיצרנו לנו.
לכל אחד מאתנו יש בית קולנוע שלם בראש!!! אז אם אתם מקרינים סרטי אימה, במקום סרטי אהבה…. וזה מציק לכם, קחו נשימה עמוקה, אזרו אומץ, שתפו, ובדקו מה קרה באמת, החיים מלאי הפתעות!!